מי שמכיר אותי ומי שקורא כאן יודע – פיצה היא האוייב הגדול שלי. אני פשוט לא מצליח עם זה פעם אחר פעם, ואם בפוקס פעם כן מצליח – אז לא מצליח לשחזר את ההצלחה, ואז זה כבר לרוב עם קהל שהיה אמור לטעום מההצלחה …

הכל השתנה בעקבות שלושה דברים :

1. הכרתי את הבלוג "ביסים" של הילה, שעושה נפלאות עם פיצות (אפילו על מנגל !!) והואילה לחלוק את המתכון שלה לבצק.

2. פיתחתי (קצת) סבלנות

3. התחכמתי ושיניתי ממש מעט, בניגוד לבד"כ.

מבין שורות אלו בטח כבר הבנתם שלדעתי המהות של פיצה טובה הוא הבצק. לבצק עצמו כמה גורמים משפיעים : המרכיבים והיחסים שלהם, הלישה, ההתפחה והאפייה. לא קיימתי ניסוי מדעי לבודד את ההשפעה של גורם כזה או אחר. מה שכן השילוב של כל הדגשים שאפרט בהמשך יצר תוצאה מדהימה, אז אני הולך עם זה מהיום, ומאמין שזה המתכון המנצח.

אצטט מהילה ואדגיש את השינויים :

1 שקית שמרים יבשים= 1/2  2 כפיות (שזה כמעט שוה לשקית שמרית). אני באמת חושב שהשמרים היבשים עושים פה הבדל, אין לי מושג למה.

1/2  1 כוסות מים חמימים. כוס אצלי היא משהו כמו 200 מ"ל, זו עם הידית השקופה.

1/2 כפית סוכר

4 כוסות קמח. אני השתמשתי ב 2 מקמח לבן, ו 2 מקמח לחם (שטיבל משהו). נותן עוד קראסט ועוד טעם לבצק. עוד דגש – לנפות, מה שיאפשר בועות קטנות כמו בתנור פיצריה.

1 כפית מעוגלת של מלח

4 כפות שמן-זית

בידיים:  

מערבבים שמרים עם סוכר וחצי כוס של מים מתוך הכמות הכוללת. בקערה גדולה מערבבים קמח ומלח יחד. יוצרים גומה , שופכים את הנוזלים ומערבבים עם המזלג עד שמקבלים בצק 'מבולגן'. מעבירים למשטח נקי ומתחילים לאחד את הבצק. משנוצר גוש, מתחילים ללוש את הבצק (כל אחד בטכניקת הלישה שלו כי הרי לא נעבור על זה כאן ועכשיו), עד לקבלת בצק אחיד וחלק למראה. חשוב לא להתפתות להוסיף עוד ועוד קמח, אם עדיין דביק ממש טיפה רק כדי לסיים את הלילשה לבצק אחיד.

משמנים במעט שמן- זית קערה גדולה. אני קימחתי. מגלגלים מעט את כדור הבצק בקערה, מכסים ומניחים במקום חמים לתפוח כשעה. אם יום חם בחוץ, אפשר להניח ליד הדלת ל30-40 דקות ואז לבדוק. הבצק אמור להכפיל את נפחו. דרך נוספת לבדיקת מוכנות הבצק, היא לתקוע בו אצבע אחת- אם החור שיצרה נשאר והבצק אינו 'קופץ' חזרה למעלה הוא מוכן. מחלקים ל4-5 חלקים, תלוי בגודל הרצוי של הפיצות.

טיפ לבצק: לאחר כ- 40 דקות התפחה מחלקים את הבצק לארבעה חלקים, יוצרים מהם בעדינות כדורים (בעזרת קיפול הדפנות כלפי מטה), מניחים על משטח מקומח היטב בקמח סמולינה ומפזרים עוד קצת מעל. מכסים במגבת לחה ונותנים לבצק לנוח כך כרבע שעה. השלב הזה של חלוקה ומנוחה, יקל מאד בפתיחת הבצק למשטח דק. אני בשלב זה לשתי שוב להוצאת אוויר, חילקתי את הבצק ל 4 כדורים, והתפחתי שוב כחצי שעה. תפיחה שניה מאוד חשובה.

לאחר התפיחה השניה לוקחים כדור בצק, ומרדדים בידיים בתנועות פתיחה עדינות לקבלת עיגול. וודאו שאתם עושים זאת על משטח מקומח. מעבירים את העיגול לתבנית אפיה מרופדת בנייר אפייה. זה דגש שני מאוד חשוב – זה מה שיבטיח את אפיית הבצק מלמטה.

מורחים ברוטב :

1 קופסא עגבניות איטלקיות שלמות קלופות (לקצוץ קצת)

שתי שיני שום פרוסות

מספר עלי בזיליקום קצוצים (או קוביית דורות קפואה)

שמן זית, מלח-פלפל וסוכר.

על להבה נמוכה מטגנים קלות את השום, רק שישחרר טעם. מוסיפים את העגבניות, ומכסים לבישול של כ 20 ד' עם בחישה מדי פעם. מוסיפים את התבלינים והבזיליקום, מערבבים וממשיכים לבשל עד מרקם סמיך. מכבים את האש ונותנים להתקרר.

לאחר מריחת (מעט !!!) רוטב על הפיצה, תוך השארת שוליים יבשים, מפזרים שכבה עדינה של מוצרלה מגוררת. מזליפים מעט שמן זית על הכל, ומכניסים לאמצע של תנור שחומם מראש לחום הגבוה ביותר מלמעלה ולמטה, אצלי זה 275 מעלות.

כאשר הגבינה מתחילה להשחים מרימים טיפה את הבצק עם מזלג או משהו, לוודא שהשחים מלמטה.

מוציאים ונהנים !!!

הילה- את מלכה !

אל תשלו את עצמכם. זה נראה פשוט, "כולה" אורז וכמה תוספות פשוטות. גם אני, כמו רבים אחרים, נפלתי ברשת השקרים המתועבת של התעמולה האירופאית. שלא יעבדו עליכם: להכין פאייה או ריזוטו זה כואב, כואב מאוד !

הרעיון עלה איפשהו באחת מתוכניות הבישול שראיתי, איזה ספרדי עם מבטא מתגלגל (מיגל ?) הכין פאייה. צרפו את זה עם יחס יבש משהו לפירות ים (מלבד קלמרי מטוגן), והזדמנות של נקניקיות צ'וריסוס מדהימות (!!), ואיכשהו התבשלה לי בראש מנת פיוז'ן שאינה מאפיינת אותי בד"כ : פאייה ספרדית (על בסיס אורז עגול), עם צ'וריסוס מעולים, פלפלים קלויים וגבינת מנצ'נגו. מה שלא ידעתי זה שריזוטו\פאייה מערבבים לאט לאט במשך הרבה זמן, אחלה דרך לכושר, אבל אני עובד בעיקר על שרירי הלסת בזמן האחרון, אז היה קשה….

ברגע שנפלה ההחלטה עוד הייתי לפני המחקר. אז לא ידעתי שאורז עגול משמש לריזוטו, ואורז ארוך משמש לפאייה. היום אני יודע. מה שכן חשבתי כשבניתי את המנה, זה לאסוף את כל מה שספרדי קלאסי בעיני, ושאוהב אותו (ראה ערך פירות ים, לא משהו). למי שלא יודע, ריזוטו ופאייה די דומים, אחד מהמטבח האיטלקי ושני מהספרדי, ושניהם מתבססים על העיקרון של מנת אורז שסופח טעמים מנוזל כלשהו, ומעורבב עם תוספת חלבון ו\או ירק כלשהו.

במנה שלי אלו היו הבחירות והנימוקים :

הבסיס = כפי שהסברתי, תוכנן להיות האורז, ונבחר אורז עגול לריזוטו, כדי שיספח טעמים הכי טוב.

הנוזלים לספיחה = אפשר להשתמש במים, אידאלי להשתמש בציר עוף תוצרת בית, אני השתמשתי בחלק ציר עוף של OXO, וחלק מים. 

החלבון = מה יכול להחליף פירות ים ? מה יכול למצות טעמים ותבלינים עזים ? כמובן שצ'וריסוס, אבל לא סתם, אלא הכי טובים שיש, של אלן טלמור, נקניקן (שרקוטייה) מוסמך ! הצ'וריסוס מבשר איכותי ולא זבל תעשייתי, ומלאות בכל טוב של תבלינים שמאפיינים את המטבח הספרדי.

הירק המשלים = מה יותר ספרדי מפלפל קלוי ?!

והגורם המסמיך לסיום = בריווטו משתמשים תמיד בגבינת פרמז'ן וחמאה, אני הלכתי על גבינה ספרדית עם נוכחות וחריפות, המנצ'נגו.

המצרכים :

1 חבילת נקניקיות צ'וריסו של אלן טלמור, לא מקסיקני (שמכיל פלפל צ'יפוטלה מעושן).

2 פלפלים אדומים

1 חבילת אורז עגול לריזוטו, הכי טוב שתמצאו

1 בצל קצוץ

4-5 כפות שמן זית איכותי

כף חומץ שרי איכותי

ציר עוף ומים, כמה שהתבשיל "לוקח", ארחיב בהמשך

ההכנה:

קולים שני פלפלים על גריל או על להבה בגז, קולפים ומנקים מהגרעינים, חותכים לרצועות ושומרים בצד.

חותכים את הצ'וריסוס לחתיכות בגדול 2 ס""מ בערך. מכניסים למחבת ללא שמן ומתחילים טיגון באש בינונית. הצ'וריסוס יפרישו הרבה נוזלים וגם שמן. כאשר הנוזלים מתאדים ונשאר רק השמן, מסננים את השמן לסיר רחב ונמוך (סוטאז'), ושומרים את הצ'וריסוס בצד.

מוסיפים חמאה לשמן, מזהיבים את הבצל, ומוסיפים את האורז לטיגון קצר, שיהפוך שקוף מעט.

כאן מתחיל החלק הקשה : מרטיבים את האורז בציר, תוך כדי ערבוב. כאשר מסמיך שוב (אפשר להעביר את הכף ולראות את תחתית הסיר לא מתמלאת בנוזלים מייד) מוסיפים עוד, וחוזר חלילה, עד שהאורז תפוח ורך למאכל. הרבהההההההההההההה זמן !

כאשר האורז מוכן מרטיבים אותו במעט חומץ שרי, וטועמים. אם הוא לא טעים עכשיו, הוא לא יהיה טעים אח"כ ! אפשר בשלב זה לתקן תיבול בדמות פפריקה מתוקה וחריפה, מלח-פלפל, וקצת כמון. לא שכחתי זעפרן, אני פשוט לא אוהב. אם אתם כן, שימו כמה "שרוכים" עוד בשלב השמן.

מוסיפים את התוספות (צ'וריסוס, פלפלים וגבינה), מערבבים הכל ומגישים מייד. המרקם אמור להיות מעט נוזלי\עיסתי.

אוכלים בתאבון ומזמינים תור לעיסוי, להרפיית השרירים ביד שערבבה …

לפני זמן מה חקרתי את נפלאות הבולונז, או יותר נכון הראגו, כאן. אחד הדברים שאני הכי אוהב במטבח האיטלקי הוא הפשטות שלו. דוגמא קלאסית לפשטות הזו היא שימוש חוזר במרכיבים או תבשילים. בפעם הבאה שתכינו ראגו, תכינו כמות גדולה, אפילו כפולה, ותשמרו במקפיא. הפשרה זריזה מאפשר שילוב עם כל סוג פסטה בזמן שלוקח לבשל את הפסטה (מספר דקות), או אם בא לכם להשקיע טיפה (אבל ממש טיפה) יותר : להגיש לזניה מפוארת, לפי המתכון הבא.

המצרכים לראגו מופיעים כאן. אומרים שרק אדם גדול יכול להודות בטעויות. אני לא אדם גדול, אז לא אומר שטעיתי, רק אומר שאולי ניתן קצת לשפר את הרוטב אם משתמשים בגזר אחד פחות (וחותכים אותו דק יותר, שממש יעלם ברוטב), לא מוותרים על הפנצ'טה, וחוזרים להשתמש ביין לבן (מסתבר שהמריו הזה מבין על מה הוא מדבר למרות הכל).

מעבר למצרכים אלו כל מה שצריך הוא תבנית, עדיף חד פעמית, עלי לזניה מוכנים של ברילה, גבינת מוצרלה מגוררת (כ- 350 ג' לתבנית בינונית), ועלי בזיליקום טריים אם אתם אוהבים.

ההכנה עצמה גם מאוד פשוטה : מתחילים בשכבת ראגו רדודה בתחתית התבנית כדי שלא ידבק, ומכסים בעלי לזניה. משם עורמים שכבות של ראגו, עלי בזיליקום בצורה מפוזרת ושווה, וגבינה, בסדר הזה. חוזרים על השכבות (עלי לזניה מעל הגבינה) עד לגובה מלא של התבנית. הלזניה כמובן צריכה להסתיים בשכבת גבינה. שימו לב שהרוטב שלכם לא נוזלי מדי, אחרת גם הלזניה תהיה כזו, ולא "תחזיק צורה".

מכניסים למרכז התנור בחום של 180 מעלות מלמעלה ולמטה, ומזד****ם בסבלנות עד שהלזניה משחימה מלמעלה, משהו כמו 30-40 דקות, תלוי בתנור.

בתאבון !

נתחיל בבקשת סליחה. סליחה על זה שנעלמתי. נסיבות מקלות : בשעה טובה נולדה לנו בת בכורה !!! אני מניח שכל אלו שעברו את החויה מבינים עכשיו, ואלו שטרם : חכו חכו …

בשורה התחתונה בער בעצמותי כבר המון זמן לבשל, לארח, וגם לכתוב על זה. זה לא ממש פשוט לשלב את אלו עם ילדה שואכלת כל שלוש שעות בערך, החלפות חיתולים ותאורים נוספים שלא ממש מתיישרים עם בלוג אוכל. אז לצורך העניין חשבתי על מה אני יכול להכין שאינו מצריך תשומת לב צמודה, אלא פשוט לזרוק לתנור (או לטאג'ין שקניתי לחמותי ולא השתמשה בו, אז בעצם קניתי לעצמי) . חזרתי לרשימת הדברים שאני מכנן להכין (ממש כאן למעלה, בעמוד "שווה לחכות, אפשר להשפיע"), וההחלטה נפלה על המתכון הנ"ל.

איך זה קשור להתמדה אתם שואלים (ובצדק) ? ובכן, איך לומר בעדינות, היה לי ניסיון קודם מאכזב עם המתכון, דווקא כשהיה אמור להיות הכוכב של אירוח. כן כן, תגידו שזה לא ממש חכם לבנות על מנות שמכינים בפעם הראשונה לאירוח, אבל אני כמעט תמיד מכין דברים חדשים, ולרוב יש תוכנית גיבוי בדמות מנה מוכרת. בקיצור, זהו הניסיון השני, ואני שמח לומר המוצלח, לאחר מקצה שיפורים שיפורט להלן.

עוד שניה לפני, מקור המתכון לפני שינויים שלי הוא מסעדת טורקיז בבית יצחק.  זהו. לתכל'ס.

המצרכים לרוטב :

1 כף פפריקה מתוקה
1 כף כמון
1 כף ג'ינג'ר  – יש היום קוביות קפואות של דורות, עושה את העבודה מעולה, שימו שתי קוביות.
1 כף זעפרן – ממש ממש לא !!!!  בפעם הקודמת זה היה נורא !!!! יש לזעפרן טעם מאוד דומיננטי, מי שבכ"ז אוהב שישים כמה חוטים, לא יותר.
1 חבילה קטנה פטרוזיליה קצוצה – שמתי חופן.
2 לימונים כבושים – יש היום בכל סופר צנצנות מוכנות מעולות, שימו שתי כפות.
2 כפות דבש
חצי כוס שמן זית
חצי כוס שמן תירס – קנולה טוב באותה מידה, אולי אפילו שווה להשתמש רק בשמן זית ולוותר לחלוטין על כל שמן אחר.
חצי כוס מים
5 שיני שום

לשאר המנה :

15 שוקי עוף (בערך פי שלוש מהמתכון המקורי, מה זה שש ?! אני אוכל לבד שש !!!). שווה להוריד את העור, הוא ממילא לא יהיה קריספי וסתם ימנע ספיגת טעמים.

ירקות עפ"י דמיונכם הפורה, אני השתמשתי בשני תפו"א, שתי בטטות, שלושה בצלים, ראש שום, ושכחתי את הגזר.

מעל הכל (גם לא מופיע במקור) : חופן צימוקים בהירים, מספר משמשים מיובשים, פלפל שחור, מלח בנדיבות ופפריקה חריפה (לשבור קצת את המתיקות של המנה).

אופן ההכנה :

טוחנים את כל מצרכי הרוטב במעבד מזון לקבלת מרינדה חלקה.

מנקים את העוף מהעור.

חותכים את הירקות לקוביות גדולות, את השום חוצים לרוחב.

מערבבים הכל במרינדה, ומשרים כמה שיותר (עד יום).

מסדרים הכל בטאג'ין, ירקות למטה ועליהם העוף.

מוסיפים את הפירות היבשים והתבלינים.

מכניסים לתנור מחומם ל 180 מעלות לכ- 3 שעות.

לאחר שלוש שעות בודקים השחמה, וניתן לאכול מייד (עדיף עם אורז לבן).

אם רוצים לאכול מאוחר יותר ניתן להשאיר עד הארוחה בתנור בחום של 100 מעלות.

בתאבון !!!

כותרת יומרנית, מה ? אז זהו, שזה אפשרי. אולי לפני הפרטים, התנצלות קלה על היעדרות ממושכת, אבל הפוסט הזה מרגיע את מצפוני בכך שפרסמתי לפחות פוסט אחד בחודש.

לעניין עצמו : המעורב נטען כי הומצא ברחובות ירושלים, והסיפורים (כולל הקרדיטים) לגבי מי המציא ובאיזו סיטואציה רבים ומגוונים, ומעוררים לא מעט ויכוחים. עובדתית : מאז אמצע שנות השישים יש לנו מעורב, וכנראה שהתופעה התחילה בירושלים. המאכל עצמו הוא די פשוט – תערובת של בשרים שונים, איברי פנים, תבלינים ובצל מטוגן, מטוגנים יחד, עדיף על פלטה.

אני לא זוכר בדיוק מתי היתה הפעם הראשונה שהתוודעתי למעורב, אבל אכלתי גם אצל סימה וגם בסטקיית חצות. לא בדיוק מאכל לעדיני הנפש, הן בשימוש באברי פנים, ובכמות השמן של החוויה, אבל אתם יודעים מה אומרים : ככל שזה פחות בריא זה יותר טעים !

אני מכין מעורב כבר זמן רב, ומצאתי את המתכון שמביא אותו לשלמות, לטעמי ולטעם מי שטעם. בבית זה בכלל כיף, כי אתם יודעים בדיוק מה נכנס פנימה, ממתי הבשרים, כיצד נוקו, מה היחס בין המרכיבים ועוד, אז זו יכולה להיות גם חוויה מרגיעה מצפונית. מה שחשוב באמת זה לקנות בשרים טובים וטריים, ולנקות אותם היטב. ההכנה המקדימה היא החלק העיקרי של המעורב. 

המצרכים (8-10 מנות) :

400 גר' פרגיות

400 גר' הודו נקבה או שוק הודו מפורק

200 גר' כבד עוף, לנסות לבקש בהירים (שמנים ורכים יותר)

200 גר' לבבות עוף

אופציונלי – 200 גר' טחול. אני לא משתמש כיוון שלא מת על זה. בכלל, היצרתיות אינסופית – רק תקפידו שתהיה כמות כפולה של פרגית \ הודו על איברי פנים, וזהו.

כמה רצועות קטנות של שומן כבש (אופציונלי למי שאוהב את הטעם)

** על איך לנקות ראה הרחבה בהמשך **

5-6 בצלים גדולים חתוכים גס

3 שיני שום כתושות

שמן (לא זית) בנדיבות

מלח

פלפל שחור

תבלין למעורב (ראה הרחבה בהמשך)

ההכנה :

מנקים את הבשרים : לפרגיות יש סחוס לרוב באמצע בצד אחד. מסירים אותו. מסירים שומן עודף. חותכים לקוביות קטנות (1.5*1.5 בערך).

להודו לשים לב שאין עצמות קטנות בבשר, בירך יש המון כאלו. לחתוך לאותו גודל של קוביות.

לכבד להוציא את המימברנה באמצע, להפריד בין האונות, ולחתוך לאותן קוביות.

לבבות – מאוד חשוב !!! חותכים את החלק העליון שכולל את כלי הדם. מבצעים חריץ לאורך לפתוח כמו ספר, ושוב חריצים לכל האורך כדי לפתוח את חדרי הלב, שם יש לעיתים דם קרוש שצריך לשטוף.

מניחים את כל הבשרים הנקיים בצד, ומטגנים את הבצל בשמן, בסיר רחב ונמוך (סוטאז').

כאשר הבצל שחום, ורק אז (סבלנות !) מוסיפים את הבשרים, ומערבבים עד שאיבדו את הצבע ה"חי".

מוסיפים מלח ופלפל לפי הטעם, ואת התבלין בשכבה אחידה על כל פני שטח הבשר \ סיר. איזה תבלין ? בכל חנות תבלינים ניתן למצוא תבלין למעורב, שבעצם מדובר בתערובת תבלינים שמשתנה מחנות לחנות, אז זה לא ממש רלוונטי לכוון אתכם לתערובת שכזו. אני אפרופו מעדיף את התערובת לשווארמה במקום שבו אני קונה. בשורה התחתונה, תבקשו לטעום את התערובות בחנות שבה אתם נמצאים, אפילו התערובת לפרגית בסניפים הגדולים של טיב טעם תעשה עבודה מעולה.

מוסיפים את השום הכתוש, מערבבים עוד שתי דקות בערך, בוחרים חתיכת הודו או לב (הבשר הכי קשה) לוודא שרך, ומורידים מהאש. הכי כיף בפיתה, אבל הולך מעולה בצלחת עם אורז, ראה פוסט הבא ….

בתאבון !

אין לי טוויטר. אף פעם לא היה לי. אף פעם לא הייתי באתר. עד היום לא הבנתי את הקונספט, ובטח לא את האנשים ש"מצייצים" על כל פלוץ שהם עושים, לרוב בזמן אמת מהמקום שבו זה קרה.

היום הייתה לי הארה. רציתי לחלוק מידע בעל ערך למספר אנשים, אבל לא היה לי מספיק תוכן לגביו. לא היו לי תמונות מתאימות, לא יכולתי לכתוב משהו חדש ומקורי שלא נכתב קודם. רק רציתי לחזק, ואולי לחשוף בפני אחרוני האבודים (כמוני עד לשישי האחרון), שאינם מודעים.

אחרי שבנינו מתח, אפשר לגשת לעניין:

חמישי בערב, אני עסוק בעבודה, ומקבל טלפון מאשתי. "גיסתך מציעה שנלך מחר בבוקר ל'חטאים מתוקים' בנווה צדק, לבראנץ' ". לא הכרתי את המקום, לא היה לי זמן לבדוק, ובטח שלא להתחיל דיון בעניין. "תסגרי".

בין לבין, נכנסתי לאתר (http://www.2eat.co.il/Hataim/) וראיתי את זה :

==================

שישי בבוקר, 8:46, דקה אחרי פתיחת המקום, 17 דקות אחרי מירוץ לונדון בכבישי המרכז, אנחנו מגיעים בתחושת ניצחון, כי כולם מדברים על זה שהתור לבראנץ' שישי של חטאים מתוקים הוא מטורף, ואם לא תגיעו בפתיחת המקום תאלצו להמתין הרבה. סתם טסתי, גיסתי כבר בכניסה. שימו לב לחנייה בכחול לבן ברחובות הסמוכים, ולא בחנייה לדיירי הרחוב בלבד, הפקחים עובדים במרץ.

נכנסנו לתוך הקונדיטוריה, כאשר היא עצמה לא הרשימה אותי במיוחד (לחמים או הבייקרי מגרות הרבה יותר). מסתבר שהקונדיטוריה היא מעבר לתוך אזור ההושבה, שם יש שתי פינות חמד – אחת פנימית ואינטימית, והשניה חצר נחמדה.

ב-ח-י-י-ם לא נתקלתי בבופה של מסעדה כ"כ עשיר ומגוון !!! לחמים, ביצים, מאפים (מתוקים ומלוחים), ממרחים, סלטים, טוסטים, גבינות ובטח שכחתי משהו. ההמחשה היחידה שאני יכול לחשוב עליה היא בופה של בית מלון בכמות ובמגוון, אבל באיכות של מקום קטן ומקסים עם אווירה. הכל גם "תודלק" כל הזמן בחיזוקים טריים, והיה פשוט מעולה. אם רק היו שם נקניקים הייתי בגן עדן עלי אדמות, והייתי מוכן להישאר שם.

 בכניסה יש דיספנסרים למילוי עצמי של שתייה קרה (לימונדה, חליטה קרה ומים), והקפה מוזמן לרוב בסוף ומגיע עם צלחת עוגיות שונות מתוצרת הקונדיטוריה.

תסיימו מפוצצים ומאושרים, ולכו לטייל קצת ברחובות של נווה צדק, אם לספוג אווירה של בנייה שכבר אין כמותה בת"א, או לבזבז כסף בחנויות מדהימות. לי התענוג עלה 400 ש"ח עבור כרית וכוס קידוש, ולא נעים לי לספר כמה עלה כל פריט, אבל אתם יכולים לדמיין. חטאים מתוקים או לא ?!

טוב, אולי אני לא באמת צריך טוויטר, נראה לי שעברתי את מגבלת התווים, כשכל מה שרציתי לומר היה "בראנץ' בחטאים מתוקים בנווה צדק - שווה שווה שווה !!!" …